הפרעה בתקשורת המופיעה בילדות. תוארה לראשונה בשנות ה-40 הכוללת ליקוי חברתי, בעליות תחושתיות, משחק בלתי רגיל, התעניינות שונה בחפצים, התפתחות קוגניטיבית בלתי שווה ושימוש בלתי רגיל בגוף. ראה גם PDD.

---

Literacy - הידע והכישורים הנדרשים לקריאה וכתיבה ומאפשרים לאדם לעסוק בפעילויות הדורשות ידיעת קרוא וכתוב בתרבות ובחברה שבה הוא חי.

---

הנגנת הדיבור. על מנת להביע מסר תקשורתי ומסר רגשי אנו משנים את הנגנת המבעים בדיבור. למשל בעת שאלה אנו משתמשים באינטונציה עולה "לקחת כובע?" ובעת חיווי אנו משתמשים באינטונציה יורדת "אכלתי כבר!"

---

היסטוריה התפתחותית, רפואית ומשפחתית מפורטת הנלקחת מהנבדק או משפחתו לפני תהליך התחלת הטיפול לצורך קבלת מידע על ההיסטוריה של התופעה.

---

הדהוד אחר דברי השותף לשיחה. תופעה בה הילד חזור בצורה מדויקת אחרי דברי בן השיח, באופן שאינו תקשורתי או שאינו מתאים (בדרך כלל גם ללא שינוי האינטונציה). למשל: מבוגר פונה אל הילד בשאלה "אתה רוצה לקרוא סיפור?" והילד משיב "אתה רוצה לקרוא סיפור?". אקולליה מאפיינת לרוב ילדים עם בעיות תקשורת המתקשים בעיבוד המסר הלשוני.

---

(או דיספזיה) פגיעה בכושר הדיבור ובשפה הנגרמת מנזק במרכזי הדיבור שבמוח. נזק זה נגרם ע"י חבלה, מכה או ע"י אירוע מוחי (שטף דם במוח). ניתן להבחין בין אפזיה נרכשת לאפזיה מולדת ובין אפזיה בהבנה, הבעה או מעורבת.

---

Gestures או מחוות – תנועות קבועות של הידיים ו/או הגוף (לעתים גם הראש והפנים) שהילד משתמש בהן בהתייחס לאותו חפץ, אדם או מאורע לצורך הבעת משמעות או לשם תקשורת. למשל הנדת ראש=שלילה, הנחת אצבע על השפתיים=שקט, קירוב היד לאוזן =טלפון .

---

תהליך אבחון שבעקבותיו ניתנת אבחנה על מצב הנבדק, היקף הפגיעה באם קיימת וכו'. הדיאגנוזה קובעת את שם המחלה ומשפיעה על הבירה בדרכי הטיפול.

---

Late Talkers – פעוטות (מעל גיל 18 ח' ומתחת לגיל 3 ש') המראים אחור ביכולות הבעת השפה שהיא מעבר לנצפה בהשוואה לשונות בקרב בני הגיל הכרונולוגי.

---

הפרעה בדיבור כתוצאה משיתוק או חולשה של שרירי הדיבור על רקע נוירולוגי.

---

הפרעה בדיבור המתבטאת בקושי ביצירת רצף של תנועות דיבור לצורך הבעת מילים. הפגיעה נגרמת עקב פגיעה במרכז התכנון המוטורי של אברי ההיגוי.

---

Articulation – היכולת המוטורית להפיק ולבטא את צלילי השפה למטרת דיבור.

---

הפקות מילוליות דמויות דיבור המובעות בדגמי אינטונציה בוגרים ומתאימים לשפה, אך ללא כל משמעות (מעין ג'בריש). שלב אופייני לילדים צעירים עם התפתחות ההפקות הקדם-מילוליות. מופיע גם אצל ילדים או מבוגרים בעלי הפרעה ראשונית בתקשורת.

---

Specific Language Impairment או בקיצור SLI אוכלוסיית ילדים שלה ליקוי בתחום השפה בלבד, ללא הפרעות או פגיעות נוספות: נוירולוגיות, תחושתיות, קוגנטיביות או רגשיות.

---

מדע כללי התצורה של המילים. את המילים בכל שפה ניתן לחלק ליחידות משמעות פשוטות יותר. המורפמה או הצורן היא יחידת המבנה הקטנה ביותר הנושאת משמעות ומשנה את המילה מבחינה תחבירית או סמנטית, למשל: -ים בעברית היא מורפמת ריבוי זכר. ה' היא מורפמת יידוע וכד'.

---

Inflectional Morphology או Grammatical Morphology – תהליכים מורפולוגיים המשנים את המילים בהתאם לצרכים התחביריים במשפט, למשל: חוקי התאם למין, מספר וגוף ונטיית הזמן.

---

Derivational Morphology – תהליכים מורפולוגיים המיוצרים מילים חדשות בעלות משמעות חדשה או קטגוריה תחבירית חדשה, למשל: טלפון - לטלפן, קשקוש - קשקשן, חשמל – חשמלי, יושב – מתיישב.

---

Babbling – הפקות קוליות שמשמיעים תנוקות צעירים מאד בהתחלה לשם משחק קולי וגירוי עצמי ומאוחר יותר לצורך תקשורת (מגיל מס' שבועות ועד גיל שנה). עם ההתפתחות אותן הפקות קוליות דומות יותר ויותר במאפייניהם האקוסטים לצלילי הדיבור של המבוגרים. שלב המלמול קריטי לצורך התפתחות הדיבור המופיעה מאוחר יותר ויש הטוענים שהוא המוביל ליכולת סגמנטציה של התשומה.

---

Symbolic Play– משחק המערב יכולות הסמלה ומדמה מצבים מחיי היום-יום, חיי המבוגרים או משחק דמיוני. התפתחות המשחק הסימבולי בשנותיו הראשונות של הילד מעידה על התפתחותו הקוגנטיבית. לדוגמא: משחק עם בובות, האכלתן והשכבתן לישון, משחק בכלי מטבח, משחק באבא ואמא, שוטרים וגנבים וכן הלאה.

---

Turn Taking התנהגות תקשורתית ראשונית המעידה על הבנת ההדדיות בשיח. שמירה על תורות בין שני גורמים מתקשרים ויותר. נטילת התור יכולה להיות בשיח מילולי, במלמול, במשחק או בתקשורת שאינה מילולית.

---

מאפייני הדיבור שאינם מילוליים אך מביעים משמעות, כמו: שינויי אינטונציה, משך הצליל, עוצמה, גובה קול, קצב הדיבור, הדגשים והפסקות בין המבעים או בתוך המבע.

---

תורת המשמעות – לכל משפט או מבע יש משמעות ותוכן. התוכן מתייחס לקשר בין צורות שרירותיות של השפה לבין מכלול הידע של האדם על העולם, חפצים, אנשים, פעולות, מאורעות והיחסים בינהם. הסמנטיקה מובעת באמצעות אוצר המילים (הלקסיקון) שיש לאדם /ילד וכן על ידי צירופים ומשפטים שלימים.

---

Pervasive Developmental Disorder – הפרעה התפתחותית מפושטת. הגדרה זו מתייחסת לאוכלוסייה רחבה שלה טווח של בעיות ביצירת קשר ובתקשורת ממקור ראשוני (עפ"י DSM-IV). בקצה טווח ה-PDD מוגדרת אוכלוסיית האוטיזם.

---

מדע הצלילים ( או מערכת ההגאים –היחידות הקטנות ביותר). בכל שפה מדוברת או מסומנת יש מערכת פונולוגית. מערכת צלילי השפה כולל את מכלול ההגיים המרכיבים את היחידות הלקסיקאליות השונות באותה שפה.

---

ניבוי הסיכויים להחלמה או שיפור ממצב פגיעה מסוים. (פרוגנוזה טובה / גרועה). הפרוגנוזה מתייחסת למהלך המחלה לאחר זיהויה.

---

השימוש בשפה לצורך תקשורת עם הזולת והחברה. הידע על אופני השימוש בשפה מאפשר לנו להשתמש בה לשם תקשורת יעילה עם אנשים אחרים ולצורך השגת מטרות תקשורת מגוונות.

---

חזרתיות על רעיון או מחשבה באופן מוגזם ושאינו תואם את דרישות / צפיות הסביבה. חזרתיות זו יכולה להתבטא בדיבור או בתהליכי חשיבה והיא נגרמת בגלל חוסר יכולת להינתק מדפוס קבוע של הפקה.

---

Theory of Mind – TOMהיכולת להבין ולתפוס שלמאזינים יש ישות נפרדת, אינטרסים, רגשות ומחשבות על הדברים, ולקחת גורמים אלו בחשבון. קושי ב-TOM יכול לבוא לידי ביטוי לדוגמא בקושי במשחק תפקידים בשל חוסר הבנה של התפקיד אותו משחקים וכו'.

---

Syntax - תורת המשפט. חוקי התחביר קובעים את מבנה המשפט. לכל שפה כללי תחביר משלה המכתיבים את החוקים הדקדוקיים המבניים שיוצרים את המשפטים בשפה.

---

Joint Attention / Joint Action יכולת ראשונית של הילד להגיע לתשומת לב משותפת ולפעולה משותפת עם אדם נוסף. יכולת להתמקד בנושא המשותף (תמונה, חפץ ארוע) ובו זמנית לצור קשר עם המבוגר על אותו אוביקט. תשומת לב משותפת ופעולה משותפת הן תנאי הכרחי ליסוד דפוסי תקשורת תקינים.