תיאוריית החשיבה המוסיקלית פותחה על ידי פרופ' אדווין גורדון במהלך שנות ה-80 בארה"ב.  היא עוסקת בשאלה כיצד ילדים לומדים מוסיקה מגיל ינקות ועד בכלל.

הנחת היסוד היא שכפי שכל אדם נולד עם היכולת ללמוד את שפת אמו, כך גם קיימת בו היכולת ללמידת שפת המוסיקה. כמו בתהליך רכישת השפה, מוטב להתחיל לחשוף את הילד לכמה שיותר סגנונות, סולמות, ומקצבים שונים ומורכבים מגיל צעיר, וכך לפתח את יכולתו המוסיקלית בשלבים מאוחרים יותר ולשארית חייו כבוגר.

"דרך המוסיקה לומד הילד להכיר את עצמו, את הזולת, ואת החיים כשלעצמם. אך יותר מכל, דרך המוסיקה הוא לומד לפתח את הדמיון. ללא מוסיקה החיים יראו חשוכים. לא עובר יום בעולמו של ילד מבלי ששמע או חווה מוסיקה, ולכן יהיה זה יתרון גדול עבורו אם יוכל גם להבין אותה באופן מעמיק." (ד"ר אדווין גורדון, 1990)

המטרה הכללית של המפגשים היא לפתח אצל הילד שמיעה פנימית הנקראת קישוב- חשיבה מוסיקלית. המונח מוסבר כיכולת "לחשוב מוסיקה", משמע לשמוע מוסיקה גם כשהיא לא מתנגנת באופן פיזי. היחס בין הקישוב למוסיקה מקביל ליחס בין המחשבה לדיבור.
ידוע כי התקופה הראשונה בחייו של תינוק היא משמעותית ביותר ללמידה וספיגת מידע, ולכן אנו מתחילים בשלב כה מוקדם של הינקות   וממשיכים לצמוח ביחד, בהתאם לשלבי ההתפתחות של הפעוטות.

לפרטים נוספים:
קרן שליו  
050-4644620    musikereni@gmail.com